"פתח אליהו" לאליהו יש יכולת לפתוח. יכולתי לפתוח בזה, ביכולת של אליהו לפתוח את הלב.
יכולת הפתיחה ללמידה חדשה דרך הלב. אכן כן, אליהו פותח את הלב, לב אל לב, לב מלב. זה הדבר שאנו זקוקים לו במציאות הנוכחית. לא כן?
בכל מקום באגדות, כשאליהו מופיע, כולם צוחקים. כמה זמן לא צחקנו. כמה זמן לא התגלגלנו מצחוק. אליהו פותח את הלב, בכך שהוא גורם לך לצחוק מהלב, ועל ידי כך לזכך אותו, לשחרר מעליו טינה, דחיה, אשמה וכעס. בדרך זו הוא פותח אותך אל אפשרות לחדש קשרים תוך משפחתיים ובין דוריים. הוא משיב לב אבות על בנים ובנים על אבות.
ואנחנו, הרי משפחה אחת גדולה, לא כן?
יכולתי לפתוח במובן מאליו, והקשה מכל לביצוע ופיצוח ב"פתח אליהו." פתיחת הלב, כדרך לקדם שינוי במציאות החברתית של היום. להציע קבוצות שיח בין דתיים לחילונים, בין ערבים ליהודים מתוך תבונת הלב ופתיחת הלב. יכולתי לפתוח במובן, אך אני בוחרת להתחיל בבלתי מובן. במובנים אחרים, הבלתי מובן, הוא פשוט וקל יותר מאשר לפתוח את הלב ולהתגלגל יחד מצחוק.
אני בוחרת לפתוח באדרת! באדרת של אליהו הנביא.
בהקדמה לתיקוני הזוהר אליהו פותח בדרשה ופונה אל רבון כל העולמים , לזה שאינו מספר. שהוא אחד, אך לא בחשבון. לזה שמתקין עשר ספירות להנהיג בהם עולמות, ובהם הוא מנהיג את העולם, אלוהים כמו אורג מהימן טווה אריג, ע"י חיבור בין הספירות. ויוצר לעצמו לבוש על מנת להתכסות מבני אדם.
הלבוש אומנם מכסה אותו, והופך אותו לנעלם , אך בד בבד הוא מאפשר לבני האדם להתכסות באותו מלבוש ספירתי.
אליהו מלמד אותנו שהבורא מכין לבושים וגופים לבני האדם. הגופים נקראים גוף לגבי הלבושים המכסים עליהם. בהמשך הדרשה מובהר שעל המלבוש להיות שלם, לא קרוע, או תלוש. ריקמה אחידה. על כל הספירות להתחבר במארג של יחסי גומלין והשפעות הדדיות.
אליהו הנביא הכיר את המלבוש הזה. הוא נשא אותו. הייתה לו אדרת. אדרת שהכילה את שדה התקשורת עם הקוסמוס, זה היה לבושו. זה היה אריג התדרים שנשא.
זה לא היה אריג תדר ג' גם לא אריג תדר ב'. זו הייתה אדרת תדר א' –
תדר א'= אדר"ת בהיפוך אותיות.
אם תרצו, תדר אלוהי של רוח הקודש, אם תרצו, תדר הסיפרה אחת.
לכל אדם לבוש עוטף גוף. בשדה האנרגתי של כל אדם ובמרחב התודעתי של כל אחד ואחת, מערכים שלמים של תדרים וצבעים. כל אדם בוחר לעצמו ביודעין או שלא ביודעין את הצורות הגאומטריות והצבעים, את צירופי האותיות והמספרים שיעצבו את מציאות חייו. לכל אדם מערך ייחודי לו, אך לנביאים יש מערך ייחודי במיוחד. מערך אדרת. מערך תדר א'.
בשיטות ריפוי אנרגטי, המגיעות מתרבויות עתיקות קוראים לאדרת "קווי אור" או "קורי אור." קווי אור מחברים את האדם אל היקום, אל הקוסמוס.
כאשר אליהו המקראי, נכנס אל המערה הוא מתעטף באדרת. ההתעטפות באדרת מאפשרת לו להתקשר עם האלוהי. ולקבל את מה שאלוהים מדבר אליו. לאליהו יש גם את סגולת האדרת, וגם את היכולת להפעיל את הסגולה. האדרת מכילה את כל הקול והרוח והדיבור הקיימים. היא כח התבונה של האלוהות.
אליהו לא שומר את האדרת לעצמו. הוא לא אוחז בה. כשמגיע שעתו לעלות השמיימה, הוא מעביר את האדרת הלאה, לדור הבא. הוא חולף על פני אלישע וזורק אליו את האדרת. זה רגע טראנספורמטיבי, מטמורפוזי של גדילה עבור אלישע. אלישע הולך אחר אליהו, הולך אחר המורה הרוחני שלו, הוא עוזב את ההורים הביולוגים שלו, והולך אחר משהו הרבה יותר גדול ממנו. הוא הופך לחניך. הוא יודע שהוא צריך ללמוד כיצד להפעיל את האדרת, בכדי להתקדם לקראת מימוש יעודו. הוא גם יודע שהוא צריך מורה שיוביל אותו, הוא זקוק לאביו הרוחני שימסור לו את מה שהוא קיבל ואף יותר מכך.
כמו אלישע, גם אנחנו צריכים אדרת. משום שהרשת התקינה והמתוקנת של החיים על כל צורותיהם, נחוצה מאוד לחברה חולה. לשיגעון, לטרפת. היא נחוצה בעת שינויים גלובאליים, בזמנים של שיבושים והפרעות .
אנחנו לא מבקשים אדרת חונקת של תיאולוגיה כפויה, אלא אדרת אוורירית המשחררת אותנו לתחושת אחדות .
אנחנו צריכים הנהגה רוחנית מאחדת ולא מקטבת, שתלמד אותנו כיצד להפעיל את האדרת. אנו צריכים חיבור לאבות רוחניים שיובילו אותנו בעת ההזויה הזו, ויהיו לנו למרכבה.
אנחנו צריכים אדרת להתעטף בה, ומישהו שימסור אותה לנו.